הכרת האו"ם, בפלסטינים כמדינה "משקיפה" – לא צריכה להדאיג, לא להתרגש, אך גם לא לזלזל. יש להחלטה צדדים חיוביים, לאבו-מאזן, אך גם התחייבויות שפועלות לטובת ישראל.
העיקרון הבסיסי הוא– איפה שיש זכויות, יש גם מנגד חובות.
65 שנה אחרי שטעו בכ"ט בנובמבר, הם מנסים לתקן הטעות.
לדעתי, בעוד 65 שנה – יתברר להם שטעו שוב.
אני שמח – שהוא יוכל "להשקיף" – על ישראל הפורחת, הבוטחת המתפתחת.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
אלף שנה יספיקו בקושי כדי להקים מדינה, שעה עלולה להפכה לאפר". (לורד ביירון)
אבו-מאזן הוכרז כנשיא של מדינה וירטואלית.
בשלב זה ללא גבולות קבע, ללא הסדר קבע עם ישראל וללא זכויות ממשיות של מדינה.
לא להתרגש, לא להיבהל – לא לזלזל
ההכרה באבו-מאזן, כמדינה משקיפה, הפעילה על חלק מהפרשנים שלנו, בהלה ותדהמה לא מוסברת.
הטענות כאילו ממשלת ישראל דחפה את אבו-מאזן, למהלך הקיצוני, הן משוללות יסוד והפרשנות המדינית היא שטחית ובחלק מהטיעונים על גבול הגיחוך.
ישראל בזבזה 4 שנים – האמנם?
טענה שנשמעת מכיוון השמאל, פרשנים, עיתונאים פוליטיקאים כולל אלה שנבחרו מפריימריז בעבודה.
ומה עשתה ממשלת אולמרט/ציפי לבני
איפה ההגינות הבסיסית, אולמרט/ציפי לבני ניהלו מו"מ רצוף משך 3.5 שנים עם אבו-מאזן ומה יצא מכך - דחייה ואי הסכמה.
האם זה נחשב כבזבוז זמן או בילוי חברתי מדיני עקר.
מסקנת ביניים פוליטית
אבו-מאזן לא מעוניין במו"מ או בהסכם, כי הוא דחה הצעה חלומית של אולמרט ואפילו סירב לה ו"ירק לו בפרצוף" מבחינה דיפלומטית.
ממשלת נתניהו – הקפיאה הבנייה בהתנחלויות ל-10 חודשים, בניגוד לדעתם של ליברמן והקיצוניים במפלגתו ומה הוא קיבל בתמורה "חיתול רטוב בפנים", כתף קרה והתחמקות פלסטינית ערמומית.
ניהול מו"מ מדיני
אפשר לנהל מו"מ עם אבו-מאזן, עוד 5 שנים ולא יצא מכך כלום. אלא אם נהנים מפגישות עקרות ויבשות.
65 שנה, אחרי הצעת החלוקה
ושוב חוזר הניגון של כ"ט בנובמבר אצל הפלסטינאים.
65 שנה אחרי שהבינו שטעו, שלא קיבלו הצעה של האו"ם אז, הם מנסים לתקן את הטעות.
להערכתי הפסימית– ייקח להם עוד 65 שנה כדי להבין שטעו פעם נוספת.
מדינה בגבול 67 – יהודה ושומרון + עזה
ההכרה באו"ם, בשלב זה, מדברת על מדינה וירטואלית בגבולות 67 כולל רצועת עזה.
כלומר: אבו-מאזן אחראי על העזתים לטוב ולרע.
אחריות יש לה גם חובות
לכל אלה הטוענים שלאבו-מאזן יש עכשיו, מעין מעמד חצי רשמי כראש מדינה ויוכל לשדרג את נציגיו במוסדות, ועדות האו"ם, יש גם הרבה חובות ובמיוחד החבילה המסוכנת הקרויה "מדינת עזה".
יוכל לפנות לבית הדין בהאג
לא לשכוח הדרך לבית הדין, פתוחה לשני הצדדים. גם ישראל יכולה לפנות להאג, בטענה של ירי טילים על אוכלוסיה אזרחית, ללא הבחנה, ללא סכנה ולדרוש להעמידם לדין על פשעי מלחמה כנגד אוכלוסיה שלווה, והרס בניינים תוך פגיעה בנפש וברכוש.
הנאום של אבו-מאזן בעצרת האו"ם
נאום לוחמני, תוקפני, נוטף רעל משתלח, מסית נגד ישראל, המדינה, הממשלה – דבר שיעלה לו ביוקר רב למרות החגיגות ברמאללה, בכל הנוגע בקשריו העתידיים עם ממשלת ישראל.
הנאום של אבו-מאזן – דומה לנחש קוברה מזדקן שמתבכיין (מעל בימת האו"ם) ויורק קצת ארס שעוד נשאר לו במלאי המתרוקן. אף מילה על 4 שנות טילים ותקיפות מעזה ואיפוק ישראלי מרשים. אף מילה – על גינוי לחמאס, אלא להיפך, צלצול להניה אחרי הפסקת האש כדי לברכו על הניצחון. זה הפרטנר?
מנפלאות החלטת עצרת האו"ם
החלטת העצרת יצרה המצאה מדינית, שניתן לכנותה כהמצאת המאה.
העצרת – יצרה מדינה, לשני חלקים מנוגדים שלא מתחברים יחדיו.
חמאס עזה – אינו רואה עצמו כחלק ממדינה שאבו-מאזן עומד בראשה ובוודאי שלא מהכרזתו שהוא רוצה מדינה לצד מדינת ישראל. אז מה נשאר לאבו-מאזן?
אירופה תמכה בהצהרה – לחזק את אבו-מאזן
לפחות זאת הטענה הרשמית, במיוחד אחרי מבצע "עמוד ענן" שהיכה את חמאס אבל נתן לו כאילו מעמד משודרג. ומה אומרת אירופה "הצבועה" – לגבי חמאס, ירי הטילים, רצונם בהשמדת ישראל.
הערות והרהורים בענייני דיומא ופוליטיקה
1. הפריימריז בעבודה – סוף סוף אפשר לומר העבודה פנתה לשמאל הקיצוני.
2. עכשיו יש לנו ימין קיצוני – שמאל קיצוני וכמה שחקני משנה – שרוצים לשחק במרכז, כמו לפיד וציפי לבני, אבל אף קבוצה בשלב זה לא רוצה אותם.
3. מירב מיכאלי – שתוכל לדבר בלשון נקבה, היא שמאלה ממרץ, עסקני המחאה החברתית התברגו לא רע בפוליטיקה ובעבודה, דבר שמצביע על כיוון וניצול המחאה החברתית, וגם עמיר פרץ – השפם שלו תמיד מראה שמאלה, וגם מיקי רוזנטל אינו שחקן מרכז השדה.
4. העובדה שמירב מיכאלי וסתיו שפיר "הג'ינג'ית" – הקדימה את פרופ' ברוורמן (למרות השריון שקיבל) אומרת דרשני ולא מוסיפה לו כבוד.
5. הפריימריז בעבודה – קבעו מפורשות שיש לנו אופוזיציה ברורה בראשות יחימוביץ עם 15-18 מנדטים. יתר השחקנים, יברחו או יצטרפו לקבוצות המובילות, כדי לזכות בפירורים מהשלטון.
6. עכשיו מחקים לנו כחודשיים של ברברת, פרפרת, השמצות, הצעות חסרות בסיס, בזבוז משווע של מיליונים – ואז נלך להצביע.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
